גזר דין בתיק ת"פ 2183/06

1.       הנאשם, שהנו תושב הכפר בית לקיא שבאזור רמאללה, הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב-האישום המתוקן, בעבירות שלהלן: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כניסה לישראל שלא כדין - לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, והסעת שוהים בלתי חוקיים - לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק האחרון.

          הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, ונמחקה ממנו עבירה נוספת של היזק בזדון לרכוש. ההסדר המקורי חל רק על תיקון כתב-האישום, ולא על העונש. ואולם, בפתח הדיון בפרשת גזר-הדין הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה חלקית בעניין העונש, לפיה המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל למשך שלוש שנים, והסנגוריה תהא חופשית בטיעוניה לעונש.

2.       להלן העובדות העומדות ביסוד הודאתו והרשעתו של הנאשם: ביום 27.11.06בסמוך לשעה 10:00, יצא הנאשם מביתו בכפר בית לקיא, כשהוא נוהג ברכב מסוג רנו אקספרס. בעת ובמקום האמורים העלה הנאשם לרכב שמונה פועלים, במטרה להסיעם לירושלים, וביודעו שאין להם היתרים לשהייה בישראל. הוא אמור היה לקבל את דמי הנסיעה מקבלן הבניין שהעסיק את הפועלים. בהגיע הנאשם לצומת הגבעה הצרפתית בירושלים, נדרש לעצור את רכבו על-ידי שוטרי ניידת משטרה שנסעו בעקבותיו, וקראו לו באמצעות מערכת הכריזה לעצור. בתגובה, החל הנאשם לנסוע במהירות לכיוון שכונת רמות, בדרך יגאל ידין. במהלך ההימלטות נסע הנאשם בסמוך מאוד לכלי רכב שנסעו על הכביש וחצה שני צמתים ברמזור אדום. משניסו שוטרי הניידת לעקוף את רכבו, המשיך הנאשם בנהיגתו, באופן שמסלולה של הניידת נחסם, ולאחר מכן המשיך בנהיגה מהירה ופרועה לעבר שדרות גולדה מאיר ורחוב שלום סיוון. משנזעקו שוטרי ניידת בילוש למקם חסימה ברחוב שלום סיוון, נסע הנאשם במהירות רבה לעבר הניידת, חלף על פניה והמשיך בנסיעה כאשר הוא עובר מנתיב לנתיב, כל זאת שעה שבאותו הזמן היו מכוניות נוספות ברחוב. לאחר מכן פגע הנאשם במדרכה שבשפת הכביש, וקפץ מרכבו בעת שזה המשיך לנוע מחמת אי-משיכת בלם היד. הוא החל להימלט בריצה, אך נלכד על-ידי הבלשים שניצבו בקרבת מקום.

3.       הנאשם הנו רווק בן 23, ומתגורר, כאמור, בכפר בית לקיא שבאזור רמאללה. הלה בן למשפחה שבה האב נשוי לשתי נשים, והוא הבכור במניין 15 הילדים. השכלתו הפורמאלית כוללת לימודים עד כיתה ז' בלבד, הואיל ובגיל צעיר נאלץ לצאת לעבודה לשם סיוע כלכלי למשפחתו, כבכור הבנים. מאז עבד בעבודות  מזדמנות במסעדות ובבנייה, הן באזור מגוריו והן בישראל. את העבירה הנדונה ביצע הנאשם בכדי להתפרנס מתמורת ההסעה, אם כי לדברי בא-כוחו הוא אינו נוהג לעסוק בהסעות ומדובר היה בהסעה ראשונה של שוהים בלתי חוקיים.

4.       בא-כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד שביט, הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ובפרט זו של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שהתבטאה בנהיגה פרועה, תוך סיכון חיי אדם, אגב חציית צמתים ברמזור אדום. הוא עתר - בהתאם להסדר הטיעון - להטלת עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה ממושכת וקנס כספי.

5.       הסנגור המלומד, עו"ד פרחאת, ביקש מבית המשפט להתחשב, בראש ובראשונה, בהודאתו של הנאשם, שהיה בה משום הכרה בפסול שבמעשיו והבעת חרטה עליהם. עוד ביקש הסנגור להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בעובדה שהוא הבן הבכור המפרנס משפחה מרובת ילדים, שראש המשפחה - האב - חולה ולא עובד. כן ציין, כי יש להתחשב בכך שההודאה ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו נמחקו מכתב האישום המקורי פרטים מחמירים נוספים בעניין הסיכון שנשקף מנהיגתו. כן ציין, בעניין העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כי לא מדובר בעבירה יזומה ומתוכננת, וכי הנאשם פתח במנוסה ובהימלטות, כאשר נתקל בסיטואציה לא צפויה ותגובותיו היו בלתי שקולות ונמהרות.

6.       התופעה של הימלטות נהגים, בנהיגה פרועה ומסוכנת במהלך מרדף משטרתי אחריהם, הייתה לדאבון הלב לנפוצה במקומותינו. היא "אינה נחלתם של מעטים בלבד, אלא של רבים שחלקם עושים זאת במפגיע ותוך קריאת תיגר על שלטון החוק" (ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' יוסף לוי, פסק-דין מיום 7.6.06 שטרם פורסם). עבירה זו יוצרת סיכון ממשי ומיידי לחיי אדם ולבטיחותם של המשתמשים בדרך, "ומעלה את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם" (ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 7.6.06 שטרם פורסם). כבר נפסק, שמדובר "במפגעים חמורים ומסוכנים אותם יש לשרש", וכי "אין הבדל מהותי בין אדם הזורק אבנים על מכונית הנוסעת בכביש, לבין אדם הנוסע בפראות תוך שהוא מסכן באופן מיידי וממשי את יתר המשתמשים בדרך. אלה ואלה מסכנים את חיי האנשים בנתיבי התעבורה" (ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 4050). על-רקע זה ציין בית-המשפט העליון, לא אחת, כי יש להחמיר בדינם של נאשמים המורשעים בעבירות הנדונות, בעיקר ככל שהדבר נוגע להימלטות בנסיעה פרועה ומסוכנת במהלך מרדף רכוב, "אשר כרוכה בהתגרות מודעת באנשי החוק והמסכנת עוברי אורח תמימים וכן את השוטרים העושים לאכיפת החוק" (ע"פ 9733/04 מחמד דאוד נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 8.9.05, שטרם פורסם; וכן ראו ע"פ 342/05 פאזי אל רביעה נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 27.6.05; ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען, פסק-דין מיום 7.6.06; ע"פ 39/06 זיאד שחאדה נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 2011/06; ע"פ 8110/05 עאטף זחאיקה נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 23.11.06 -  טרם פורסמו).

7.       החומרה במעשיו של הנאשם נשקפת בראש ובראשונה בהתנהגותו במהלך מנוסתו בנהיגה מסוכנת מניידת משטרה שדלקה בעקבותיו, עת סיכן את בטיחותם של הנוסעים בכביש. מדובר, כאמור, בנסיעה פרועה במהירות מופרזת, אגב חציית שני רמזורים באור אדום, ותוך יצירת סיכון ממשי לכלי הרכב שהיו בקרבת הנאשם ולניידות משטרה, ואך בנס לא נפגע איש מהמשתמשים בדרך או מהשוטרים. בהתנהגותו במהלך המרדף הפגין הנאשם תעוזה עבריינית לא מבוטלת, וגילה דעתו כי מורא החוק וגורמי אכיפת החוק הוא ממנו והלאה, וכי אינו מהסס לסכן עוברי דרך תמימים רק לשם הימלטותו מהדין.

8.       במעשיו של הנאשם היבט חומרה נוסף, עת נמלט מהשוטרים על-רקע ביצוע עבירות לפי חוק הכניסה לישראל. יש לראות בחומרה את העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, ובפרט כשזו בוצעה על-ידי מי ששוהה בישראל שלא כדין. העבירות של כניסה לישראל שלא כדין והסעת שוהים בלתי חוקיים הנן חמורות, זאת בשל הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, בתקופה שבה המדינה חשופה לביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב התושבים הזרים השוהים בתחומי המדינה שלא כדין את אלה שזוממים לבצע פיגועים, ומהאפשרות שהעבירות אף תסייענה - במודע ואף שלא ביודעין - למעשי טרור. על-רקע זה נפסק, כי העונש הראוי וההולם בעבירות אלו הנו, ככלל, מאסר בפועל, ובפרט כשמדובר, כמו במקרה דנן, בהסעה בשכר של מספר שוהים בלתי חוקיים, שבוצעה על-ידי מי שבעצמו שוהה בישראל שלא כדין (רע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 679; רע"פ 3674/04 אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל; רע"פ 6217/05 חג'אג' ואח' נ' מדינת ישראל; ורע"פ 1991/07 חמידה נ' מדינת ישראל - טרם פורסמו).

9.       על-יסוד האמור לעיל, חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מחייבות הטלת מאסר ממושך, לשם הוקעת המעשים, הגנה על ביטחון הציבור והרתעה - אינדיבידואלית וכללית; ועל כן כברת דרך ארוכה הלכה המאשימה לקראת הנאשם כאשר ניאותה לעתור, במסגרת הסדר-הטיעון, למאסר בפועל למשך שלוש שנים. עם זאת, בהתחשב בהודאתו של הנאשם, בחרטה שהביע על מעשיו, בנסיבותיו האישיות, בהסדר הטיעון ובעובדה שמדובר במעידתו הראשונה בפלילים - לא ימוצה הדין עמו, ואני גוזר עליו את העונשים שלהלן:

א.       שלושים ושניים חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו - 27.11.06.

ב.       שמונה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

ג.       שלושה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

ד.       פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה בפועל לתקופה של שנתיים מיום שחרורו מהמאסר.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

          ניתן היום, כ"ג בניסן התשס"ז, 11.4.07, במעמד בא-כוח המאשימה, הנאשם, הסנגור ומתורגמן בית-המשפט לערבית.